ניהול סיכונים ומתודולוגיה 

ניהול סיכונים: לחיי ההפתעות שבדרך.....

האמרה "לחיי ההפתעות שבדרך" עומדת בסתירה מוחלטת עם עולמם המובנה והמתוכנן של אנשי הבטחת האיכות שכמותי.
יישום מתודולוגיה בפרויקטי פיתוח, מערכות תוכנה או חומרה, נובע מהרצון למנוע או לפחות לצמצם את ההפתעות העלולות לצוץ בדרך. ברור שנקודת המוצא היא שרוב ההפתעות הממתינות בצידי הדרך יתגלו בצורת זאב ויאיימו על סיכויי הצלחת הפרויקט והגשמת יעדיו.
אנשי הבטחת איכות מכוונים לפעילות חסרת יצירתיות. הם מוכשרים לאמץ מתודולוגיות וסבלנים להטמיען בארגון. הטובים שבהם מבינים שברגע שמנסים לשנות את המתודולוגיה ולהתאימה לארגון קיימת סכנה להיווצרות כשל במבנה העדין עליו מבוססת השיטה.
באותו ארגון מתקיימת קבוצה גדולה יותר הכוללת את אנשי פיתוח. אלה נדרשים לעמוד ביעדי מצוינות שאחד מהם קשור ביצירת מוצר המגלם יתרונות חדשניים. קבוצה זו נאלצת לעמוד בכפיפות לנהלים ושיטות מתודולוגיות שאמץ הארגון.
מהיכן נובעת התנגדותם של אנשי הפיתוח לפעילות תבניתית, מוגדרת מראש שמתווה המתודולוגיה? האם רק מתוך התנגדותם לשינוי או שלמעשה מכנן ברובם אומן רדום המבקש לפרוץ החוצה בחשיבה יצירתית ובחופש פעולה.
בויקיפדיה מוגדרת אומנות כ "פעילויות אנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האמן".
את היצירתיות מגדירה ויקיפדיה כ "מגוון התהליכים המנטאליים המובילים את האדם לפתרונות, רעיונות, המשגה, צורות אמנותיות, תאוריות או תוצרים שהנם מיוחדים או מקוריים"
אני מדמיינת את החיוך הגדול של אחדים מכם שמצאו סוף כל סוף, את ההצדקה האולטימטיבית להתחמק מכתיבת מסמכים, יצירת גנטים וכל הטרדות המתודולוגיות שלא מאפשרות לאומן להתעסק בחדוות היצירה האמיתית.
אין ספק שמי שניכן ביצירתיות בעל סיכויים גדולים יותר להוביל לתוצר חדשני ומכאן שכדאי לטפח אנשי פיתוח יצירתיים שלהם סיכויים גדולים להשיג חדשנות בתוצריהם.
אנשי איכות מאפשרים לאנשי הפיתוח לפתח את היצירתיות שלהם אבל הם סוגרים אותם בתוך תבניות ושיטות מתודולוגיות ושואפים להובילם לעמידה בתקנים וסטנדרטיים מוכרים.
פעילות האיכות מזכירה לי את מאמרו של מרטין בובר בשם דעותיו הקדומות של הנוער.
אני זוכרת שהתרשמתי מהתוצאות שניתן להשיג ממהפכה קונסטרוקטיבית הנשענת על הבנות העבר כאשר מחוללים מהפכה המתקנת ומשנה את הדרוש שיפור לעומת המהפכה הדסטרוקטיבית הפועלת להרס מוחלט של העבר ובניה מחודשת על בסיס רעיונות המהפכה.
ההיסטוריה מוכיחה שמהפכות קונסטרוקטיביות נוטות להצליח יותר מאשר מהפכות דסטרוקטיביות.
מנהלי הפיתוח חייבים להישאר יצירתיים כשמנגד עומדת הבטחת האיכות המונעת מהם את היצירתיות הזאת. תהליך היצירתיות צריך לעמוד בתאימות עם מהפכה קונסטרוקטיבית ולנצל את המתודולוגיה הנובעת מהבנות העבר לצורך הבניה המחודשת.
יחד עם זאת מונעת המתודולוגיה את היצירתיות הנדרשת לאנשי הפיתוח כדי להגיע לדרגת אומנות מאחר וזו הראשונה מגדירה ומספקת את תבניות הפעולה, הקבועות והמוגדרות מראש ללא מקום לשיקול הדעת.
כשבוחנים את הסיכוי שתוצר שפותח בדרך אומנותית יגיע למצוינות מול הסיכוי שתוצר שפותח בדרך מתודולוגית יגיע אליה סביר להניח שנמצא הרבה יותר הצלחות קטנות ביצור תוצרים שפותחו בעזרת תבניות ושיטות מתודולוגיות לעומת הצלחות בודדות אבל גרנדיוזיות של יצור תוצרים שיצרו בדרך אומנותית.
אם כך למה אנו עדים לגידול בהעדפה את הדרך המתודולוגית וירידה בהעדפת הפעילות האומנותית בתחומי הטכנולוגיה? האם לא תהילה נבקש?
בעולם התחרותי חייבים עסקים לשאוף למצוינות כי אחרת עלולים לא לשרוד. רוב העסקים פועלים על ידי חיקוי המצליח ויישום חוק העדר.
מכאן שנעדיף לזנוח את המוטיבים האומנותיים הקשורים בהמצאת התהליך ונאמץ לעצמנו דרכים מוכרות שנבחנו במבחן התוצאה ובעלי סיכויים גדולים יותר לסלול לנו את הדרך להגשמת הפתרון והשגת התוצר בהצלחה.
לאורך הדרך נוכל לנוע בחופשיות וביצירתיות אומנותית שתאפשר השגת תוצר בעל יתרונות החדשניים.
בסוף הדרך יבחן התוצר שוב, בעין מקצועית שתשאף לנרמל אתו ולהתאימו לסטנדרטים ולתקנים המקובלים בסביבתו ובמטרה לצמצם בו את האלמנטים האומנותיים והשנויים במחלוקת שבו.
שונאי הסיכון יאמצו את מתודולוגית האיכות ששואפת להוביל את הפיתוח בדרך חסרת הפתעות.
אוהבי הסיכון שיתעלמו מחיית החושך המפחידה עשויים לגלות את האור החדש שיאיר על כולנו.